החלטה בתיק בש"פ 5178/05

1.            בפני בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן - חוק המעצרים), להארכת מעצר שנייה מעבר לתשעה חודשים לתקופה של תשעים יום החל מיום 6.6.05.

2.            נגד המשיבים הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי, המייחס להם עבירת אונס בנסיבות מחמירות כלפי קטינה בת 13 וחצי שנים. כעולה מכתב האישום המשיבים בצוותא עם שני אחרים, ראו את המתלוננת נכנסת לגן ציבורי בדרך לביתה והחלו לרדוף אחריה. המתלוננת ניסתה להימלט, אך המשיבים תפסו אותה. אחד מהם בעט במותנה השמאלית, אחר כך הכה אותה. משיב 1 תפס בצווארה והחל לנשקה, הפילה על הרצפה והוריד את מכנסיה ותחתוניה, תוך שהיא מתנגדת למעשיו וצועקת. המשיב 2 יחד עם אחרים, הפשיטו את חולצתה, כל זאת כאשר המתלוננת משתוללת, מנסה להשתחרר מאחיזתם וזועקת לעזרה. בהמשך, המשיב 1 ביצע במתלוננת מעשה אינוס. 

3.            בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה לעצור את המשיבים עד לתום ההליכים. המשיבים הסכימו למעצרם תוך שמירת זכותם לפנות בבקשה לשחררם במועד מאוחר יותר מבלי להצביע על שינוי נסיבות ובית המשפט המחוזי הורה על מעצרם עד לתום ההליכים. בקשות לעיון חוזר אשר הוגשו על-ידי המשיבים נדחו הן על-ידי בית המשפט המחוזי והן על-ידי בית-משפט זה (בש"פ 10536/04, בש"פ 910/05). בהחלטות אלה נקבע, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האמור בכתב האישום וכן כי לא ניתן להפיג את מסוכנותם של המשיבים בדרך של חלופת מעצר.

4.            במהלך תשעת חודשי המעצר הראשונים התקיימו שבע ישיבות בהן ישיבת הוכחות אחת במהלכה נשמעה עדות המתלוננת. הקצב האיטי בו התקדמו ההליכים נעוץ בהחלפת המותב, בבקשת המשיבים לדחייה בשל החלפת ייצוגם ובעיקר, בשל עומס עבודה בבית המשפט המחוזי דבר אשר גרם לכך שבין החודשים נובמבר 2004  (לאחר עדותה של המתלוננת ביום 18.11.04) - מאי 2005 לא התקיימו ישיבות הוכחות כלל. לאחר תום תשעת חודשי המעצר הראשונים הוגשה בקשה להארכת מעצרם של המשיבים מעבר לתשעה חודשים. השופטת א' פרוקצ'יה. קיבלה את הבקשה וציינה כי "אכן, קצב ניהול המשפט אינו משביע רצון", אולם, בשל מסוכנותם הרבה של המשיבים, "באיזון השיקולים ראוי להעדיף את האינטרס הציבורי ולהעתר לבקשה" (בש"פ 1881/05). 

5.            בשלושת החודשים האחרונים התקיימו ארבע ישיבות הוכחות נוספות במהלכן נשמעה עדותם של חמישה עדי תביעה וזאת במסגרת משפט הזוטא. ישיבת הוכחות אחת בוטלה לבקשת בא-כוח המשיב 1. בתיק קבועות שבע ישיבות הוכחות נוספות לחודשים יוני, יולי וספטמבר.

6.            בבקשה שלפני המדינה מבקשת להאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים. המדינה מציינת בבקשתה כי היא ערה לכך כי טמון קושי בכך שמשפטם של המשיבים אינו מתקדם בקצב משביע רצון, אולם, לטענתה, על אף התמשכות ההליכים יש להיעתר לבקשה בשל מסוכנותם הרבה של המשיבים, כפי שהיא נלמדת מן המעשים החמורים המיוחסים להם. 

7.            המשיבים מתנגדים לבקשה ומלינים על התמשכות ההליכים. בא-כוח המשיב 1, עו"ד י' שפטל, טען בהרחבה כי בית המשפט קמא לא קיים את האמור בסעיף 125 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, לפיו יש לקיים את גביית הראיות במשפט פלילי, ככל שניתן, יום אחר יום. עו"ד שפטל הוסיף וטען כי הארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים הנה חריג שבחריג. לטענתו, לאור שינוי נקודת האיזון עם חלוף הזמן ובהתחשב בעברו הנקי של המשיב 1 יש להורות על שחרורו לחלופת מעצר. בא-כוח המשיב 2, עו"ד ל' פרי, הצטרף לטענות המשיב 1 והוסיף וטען כי יש להורות לשירות המבחן לבחון חלופת מעצר.

8.            דין הבקשה להתקבל. אכן נקבע כי ככל שתקופת המעצר מתארכת, נקודת האיזון הראויה בין אינטרס הנאשם בשחרור, לבין אינטרס ההגנה על בטחון הציבור, עשויה להשתנות (ראה למשל: בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסם).  אולם, במקרה שלפנינו, אינני סבור כי נקודת האיזון השתנתה באופן המצדיק את שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר. המעשים המיוחסים למשיבים, אשר בשלב זה ההנחה היא כי קיימות ראיות לכאורה להוכחתם, הנם חמורים ביותר. המשיבים תקפו ואנסו (המשיב 2 כמבצע בצוותא) באכזריות רבה ילדה קטנה אשר נתקלה בהם בדרכה לביתה ומעשים אלו מעידים על מסוכנות רבה שלא ניתן להפיגה בחלופת מעצר גם כיום.  

9.            התמשכות ההליכים בתיק, כפי שאף מודה המשיבה, אינה משביעת רצון, אולם, נראה כי בשלושת החודשים האחרונים, ההליכים החלו להתנהל באופן סדיר ובשלב זה, קבועים כאמור, שבע ישיבות הוכחות נוספות. אני סבור כי מסקנתה של השופטת א' פרוקצ'יה כי חרף התמשכות ההליכים, באיזון השיקולים ראוי להעדיף את האינטרס הציבורי ולהאריך את מעצרם של המשיבים, תקפה גם היום, כעבור שלושה חודשים בהם המשפט החל להתנהל באופן מסודר וחרף חלוף הזמן. טענותיו המלומדות של עו"ד שפטל בנוגע לסעיף 125 לחוק סדר הדין הפלילי, נדונו לאחרונה בהרחבה על-ידי השופט א' רובינשטיין בבש"פ 627/05 מדינת ישראל נ' אלזם (טרם פורסם), ומקובלת עלי מסקנתו כי התמשכות ההליכים, בכלל זה אי קיום ישיבות מיום ליום, אין בה, כשלעצמה, כדי למנוע את הארכת המעצר, מקום בו מסוכנותו של נאשם לביטחון הציבור הנה רבה.

           לאור האמור, אין מנוס מקבלת הבקשה.

10.         התוצאה היא שאני נעתר לבקשה ומורה על הארכת מעצרם של המשיבים לתקופה של תשעים ימים החל ביום 6.6.05, או עד למתן פסק דין בעניינם, הכל לפי המוקדם.

           ניתנה היום, י"ג בסיון תשס"ה (20.6.2005).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   ש.י. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: